דודג' - האתר הישראלי הראשי של יצרנית הרכב האמריקנית דודג' - לוח רכב של דודג' משומשות, ההיסטוריה של דודג', תמונות ועוד...

האחים ג'ון דודג' (John Dodge) והוראס דודג' (Horace Dodge) הגיעו לתעשיית הרכב הרבה לפני שייסדו את חברת הרכב שלהם. עוד בשנת 1897 הם פנו לייצור אופניים בדטרויט, ובשנת 1900 ייסדו מפעל לייצור רכב, שבו הוכנו חלקים לרכבים. הם סיפקו תמסורות בשביל Oldsmobile, בשנת 1903 עזרו להנרי פורד (Henry Ford) עם מימון ה-Ford Motor Company ובנו בשבילו מנועים וג'ון דודג' עד שנת 1913 אפילו היה סגן נשיא החברה הנ"ל.

חלקים חיצוניים מפלדה מחברת Budd הביאו לדגמים המוקדמים של דודג' פרסום בקרב הקונים.

תוצרת האחים דודג' זכתה בהכרה רחבה הודות לאיכות ולאמינות שלה. כשהחלטיו שהגיע הזמן ליצור רכבים באופן עצמאי, האחים על בסיס המפעלים שלהם יצרו חברה בשנת 1913 שנקרא בדיוק כך – "האחים דודג'" (Dodge Brothers). המכונית הראשונה של חברת דודג' יצאה לאור ב-14 בנובמבר שנת 1914. היא הייתה בעלת מנוע בנפח של 3.5 ליטר עם ארבעה צילינדרים בעוצמה של 35 כ"X וסווג כמכונית תקציבית אך "אמיתית"., בהבדל מה-Ford T הפופולארי אך הפרימיטיבי למדי. ועלתה היא בסך הכול פי אחד וחצי יקר יותר. האסטרטגיה הזו הנחילה הצלחה: רכבים זולים ואמינים היו בעלי הביקוש רב. בשנת 1919 דודג' נהייה הרכב ההמוני הראשון בעולם עם חלק חיצוני כולו ממתכת מתוצרת חברת Budd, שיצא בצורה פתוחה וסגורה. משנת 1917 תחת חברת דודג' נוצרו גם משאיות.

דודג' WC23 משנת 1941 אחד מנציגי מכונות המלחמה ממשפחת WC.

אך בשנת 1920 בחברה הכתה מכה פתאומית: ג'ון דודג' נהיה לאחד מקורבנות מגפת השפעת שקצרה אז אנשים בצורה יעילה יותר ממכונות הירייה במלחמת העולם שרק נגמרה. הוראס לא חי הרבה אחרי מות אחיו, כשמת בתוך חצי שנה מסיבוכים באותה השפעת. החברה נשארה בלא הנהגה חזקה, וכמה שלא מוזר, אף אחד לא היה מעוניין באמת בהצלחה שלה, למרות שבשנת 1925 בנפח הייצור שלה היא השיגה מקום רביעי בארה"ב.

בשנים שאחרי המלחמה דודג' התבדל בעיצוב רשמי אך חסר ביטוי.

ייצור הרכב השנתי היה 200 אלף רכבים. באותה שנה קנה אותה הקונסורציום הבנקאי Dillon, Read & Company ב-148$ מיליון – לאותו רגע העסקה התאגידית הגדולה ביותר בהיסטויריה. בערך באותו הזמן התחיל להתעניין בחברה וולטר קרייסלר (Walter Chrysler), שייסד זה לא מכבר את התאגיד שלו וחיפש אפשרויות להרחיבו. למרות הסניפים שנוצרו זה עתה Plymouth ו-DeSoto הוא עדיין קנה את דודג' בשנת 1928, מה שבאותו הזמן דמה לבליעה של פיל ע"י נחש חנק. יכולות הייצור הענקיות של Dogdge אפשרו ל-Chrysler להפוך לאחד מחברי שלישיית ענקי הרכב של דטרויט, ביחד עם General Motors ו-Ford – ברגעים מסימים Chrysler אפילו עקף את Ford בהיקף הייצור. דודג' במקור, כחבר בתאגיד החדש מוקם במקום השני, בסיווג מעל DeSoto והפסיד בכבוד רק ל-Chrysler עצמו.

בשנות ה-50 בהחברה האיטלקית Ghia בנתה בשביל Chrysler מספר אבי-טיפוס מעניינים. סהו אחד מהם –דודג' Firearrow (חץ אש).

אך בשנת 1933, אחרי הארגון מחדש, דודג' הגיע למקום הלפני אחרון בין ה-DeSoto וה-Plymouth הזול יותר. החלפה שכזו נעשתה על מנת להגדיל את מכירות החברה. האסטרטגיה הוכיחה עצמה, מה גם שבשורת הדגמים שלדודג' לא הוצג הרכב המתקדם אך הלא פופולארי בקרב הקונים Airflow, שפגע קשות במכירות Chrysler ו-DeSoto. ייצור דודג' אחרי סיום המשבר הכלכלי הגדול גדל ביציבות והגיע לקרוב ל-300 אלף בשנת 1937. בשנים 1942-1945 ייצור מהמכוניות הקלות דודג', כמו שאר החברות האמריקניות פסק, אך לצרכי הצבא נוצרו מסאיות קלות בתמסורת מלאה מסדרת WC (Weapon Carrier – במדויק: "נושא נשק"), שבכמויות גדולות סופקו בחוזים גם לרוסיה.

דודג' Dart משנת 1960 – רכב ה"ביניים" הראשון של דודג', הוא עדיין בעיצוב Forward Look.

אחרי המלחמה התחיל הייצור של הפיק-אפים הפופולאריים דודג' Power Wagon. ה-דודג' שאחרי המלחמה, כמו כל תוצרת החברה התבלטו בעיצוב רשמי אך חסר ביטוי אישי. המצב השתנה במחצית השנייה של שנות ה-50, כאשר תחת הנהגתהמעצב וורג'יל אקסנר (Virgil Exner) פותח הסגנון המוצלח Forward Look ("מבט קדימה"), שהתבלט לפי האופנה של אז, בסנפירים גדולים. מבחר הדגמים של דודג' באותם שנים כלל את הדגמים Coronet, Royal ו-Custom Royal. בשנת 1960 ה-דודג' הגדולים קיבלו את השמות Polara ו-Natador וכתוספת אליהם התחילו לייצר את הדגמים הקומפקטיים יותר Dart, שזכו בהצלחה מיידית. הצלחת הדגמים הקטנים גרם להנהלת החברה לעשות שגיא אסטרטגית – בתחילת שנות ה-60 חברות דודג' ו-Plymouth (יימור DeSoto הופסק בשנת 1961) היו מחוסרי דגמים גדולים ואת המצב היה צריך לתקן בדחיפות, בהתחלה של ייצור המכונית הגדולה דודג' Custom 880 באמצע שנת 1962. לבסוף שורת הדגמים התייצבה בשנת 1966. היא הורכבה מהדגמים הגדולים Polara ו-Monaco, Cornet, רכב הביניים וה-Dart הקומפקטי. באותה שנה החברה הכריזה על עצמה כעל משתתף חזק בשוק הנולד של המאסל-קארים, כששיחררה את רכב ה-דודג' Charger על בסיס ה-Coronet של הגודל הבינוני.

דגמי דודג' של תחילת שנות ה-60 התבדלו לא רק במידות קטנות אלא גם בעיצוב שנוי במחלוקת, שלא יצר התלהבות אצל הציבור.

זו הייתה מכונית דו-מושבית עם חיצון fastback, פנסים שהתחבאו מאחורי מגני קישוט, אך הכי חשוב – עם מבחר מנועים המתחיל ב"שמינייה" בעוצמה של 230 כ"ס והמסתיים ה-426 Hemi האגדי (נפח – 426 אינץ' מעוקב, כלומר 7 ליטר, עם תאי הבעירה מסגנון חצי כדורי), שהגיע עד כדי 425 כ"ס.

הדודג' הגדול של הדור החדש – Doge Polara משנת 1965.

משנת 1967 את ה-Charger ניתן היה להזמין בחבילת ה-R/T, שצוידה במנוע בעוצמה של 375 כוחות סוס, ה- 440 Magnum בשנת 1969 על בסיס ה-Charge הוצג הרכב Charger Daytona שנבנה בשביל מרוצי NASCAR. ה-Daytona כמו ה-Plymouth Superbird האנלוגי התבדלה בחזית חדה ושני זנבות ענקיים עם כנף-נגד. בהתאם לחוקי NASCAR, רכב זה יצא בכמות 503 יחידות ומייד הפך לאהוב המרוצים. ה-Daytona לא השאירה כמעט שום סיכוי למתחרים ובשנת 1971 הנהגת NASCAR אסרה אותן בתכלית, כשהגבילה את נפח המנוע המרבי לחמישה ליטרים.

ה-דודג' Charger Daytona הראתה לכל המתחרים במרוצי NASCAR.

ביחד עם דגמי ה-Charger וה-Daytona תת-החברה דודג' ייצרה גם דגמים אחרים של muscle cars, כולל רכבים כמו ה-Coronet 500, Coronet R/T, Super Bee – הן כולן יכלו להיות מצוידות המנוע 426 Hemi. בתכונות המהירות הגבוהות בלט גם ה-Dart הקומפקטי בחבילות "טעונות" כמו GTS, Swinger 340, Demon 340. עליו הותקן המנוע ה-340 אינץ' מעוקב התקני (5.6 ליטר) ואפילו ב-440 (7.2 ליטר) אינץ' מעוקב, בעוצמה של 300 כ"ס ו-375 כ"ס בהתאמה.

muscle car טיפוסי מ-דודג'. דודג' Coronet בחבילת R/T Road and Track עם המנוע האגדי Hemi.

לבסוף, משנת 1970 יצא ה-דודג' Challenger הפופולארי במיוחד, שאותו כנראה נכון יותר לייחס לסיווג ה-pony cars. הוא גם הוצע בחבילות R/T ו-Hemi, ובגרסה האומולגטית T/A למרוצי Trans Am. רכב זה צויד במנוע בעל 290 כ"ס 340 Six Pack (עם שלושה מאיידים בעלי שני תאים).

ה-דודג' Challenger RT – על הימצאות מנוע ה-Hemi מדבר ה"שייקר" של מאסף האוויר באמצע מכסה המנוע.

תקופת המאסל-קארים ואיתה גם השגשוג של תוצרת הרכב האמריקנית נגמרה עם משבר הדלק של תחילת שנות ה-70. המשבר הזה העמיד את תאגיד Chrysler במצב קשה במיוחד, כיוון שהיא לא יכלה להציע לקונים מכונית חסכנית וקומפקטית.

ה-דודג' Super Bee – מאסל-קאר טיפוסי. ה"סופר-דבורה" הנגישה על בסיס ה-Charger.

תחת השם דודג' Colt נאלצו למכור את רכב ה-Mitsubishi Lancer (ומשנת 1979 – Mitusubishi Mirage). לאחר מכן התלות ממה שנקרא captive import נשארה גדולה. תחת חברת דודג' נמכרו הרכבים Mistsubishi Galant (דודג' Challenger 1978-1983), Mitsubishi Starion (דודג' Conquest, 1984-1986), Mitusbishi GTO (דודג' Stealth 1991-1996) רכב השטח Mitusbishi Pajero (דודג' Raider 1987-1989) והפיק-אפ דודג' Ram 50 (1979-1983) גם מתוצרת Mitsubishi.

ה-דודג' Dart Swinger – אחד מהדגמים החזקים ביותר בין הרכבים הקומפקטיים של אותו הזמן.

הסוב-קומפקט העצמי הופיע אצל דודג' רק בשנת 1978, עם תחילת ייצור ה-דודג' Omni. בעצם רכב זה פותח על-ידי החברה הצרפתית Simca שבאותו הזמן נמצאה בבעלות Chrysler ואחרי מכירת חברה זו לתאגיד Peugeot-Citroën הרכב יצא באירופה כ-Talbot Horizon. אך באותו הזמן תאגיד Chrysler היה על סף התרוששות, התוצרת שלו קיבלה תדמית מצרת של לא אמינה. במידה רבה את תדמית החברה הרס הרכב דודג' Aspen (1976-1980), שבה להחליף את ה-דודג' Dart הקומפקטי והיה בעל פופולאריות כבעל איכות הרכבה גרועה. את המצב רק החמיר הדגם הגדול דודג' St Regis (1979-1981) שיצא לאור בזמן לא מתאים בכלל: תחילת ייצורו יצא בזמן משבר הנפט, הרציני אף יותר.

דודג' Aspen – קומפקט חמוד המפורסם בעקבות האיכות המזוויעה של ההרכבה שלו.

ה-דודג' הגדולים מצאו שימוש בקלות במשטרה.

את המצב הציל המנהל החדש של התאגיד לי יאקוקה (Lee Iacocca) ששכנע את הקונגרסנים האמריקנים לספק הלוואה ממשלתית. יאקוקה הימר על בסיס ה-M בעל התמסורת הקדמית, שעל בהתבסס עליה החל מתחילת שנות ה-80 נוצרה שורת רכבים, בהן דודג' Aries, דודג' 400 ו-דודג' 600. ה-דודג' 400 יצא עם חיצון קבריולה, בהופכו לקבריולה הראשון של דודג' אחרי שנת 1971 ואחד מהקבריולה הראשונים אחרי שייצורם הופסק בשנת 1976.

דודג' St Regis – מכונית גדולה שיצאה שנת 1979, מתי שהאמריקנים לא היו צריכים רכבים גדולים.

ה-דודג' הגדול ביותר אחרי הפסקת ייצור ה-St Regis נשאר ה-דודג' Diplomat בגודל הבינוני בעל התמסורת האחורית., שמצא יותר פופולאריות אצל השוטרים ונהגי המוניות מראשר אצל הקונה הפרטי. רק בשנת 1988 הופיע ה-דודג' Dynasty הגדול יותר. כתוצאה מהירידה של חברת Plymouth תת-החברה דודג' תופסת ביציבות את המקום הראשון בייצור הרכב בתאגיד Chrysler.

דודג' 600: אחד הקבריולה הראשונים שהופיע ב-1984 אחרי הפסקה של שש שנים.

בשנות ה-80 דודג' שוב מנשה את כוחו בייצור מכוניות מהירות: לאותו הזמן מתייחס שיתוף הפעולה עם המהנדס המפורסם קרול שלבי (Carroll Shelby), שהביא ליצירת שורת מכוניות ספורט על בסיס הדגמים הסדרתיים של דודג'. בהם היו Shelby Lancer (1987), Shelby Charger (1983-1987), Shelby CSX (על בסיס ה-דודג' Shadow, 1987-1989) Shelby GLH-S (על בסיס ה-דודג' Omni, 1986-1979). ואפילו הפיק-אפ ה"טעון" Shelby Dakota (1989). בשנת 1993 דודג' נכנס לשוק מכוניות-העל עם הרכב Viper, שצויד במנוע 8 ליטר V10 ב-400 כ"ס. על דגם ה-Viper GTS משנת 1996 עד 2002 הוצב המנוע האפילו יותר חזק בעל ה-450 כ"ס, ועוצמת הדגם Viper SRT/10, שיוצא משנת 2003 מגיעה עד כדי 510 כ"X. בשנת 1998 דודג', כתוצאה ממיזוג Chrysler עם Daimler-Benz הגיע לתוך התאגיד DaimlerChrysler. דגמי ה-דודג' בזמן זה כבר קיבלו סגנון קרייסלרי מובהק cab forward (תא נוסעים מורכן קדימה) עם מכסה מנוע די קטן ותא נוסעים גדול.

ה-דודג' Shelby Charger – פרי השיתוף בין דודג' וקרול שלבי.

סדרת הדגמיפ המחודשת למרי, מלבד Viper כללה את ה-Interpid בגודל המלא (1993-2004) ה-Status הבינוני (1995-2006, נמכר באירופה כ-Chrysler Status), הקופה Avenger (1995-2000) וה-Neon הקומפקטי (1995-2005). יוצאים גם המיניוואנים Caravan ו-Grand Cravan שביחד עם ה-Plymouth Voyager בשנות ה-80 אפשרו לתאגיד Chrysler ליצור כמעט לגמרי בעצמם את שוק המיניוואנים. בסיווג רכבי השטח דודג' מיוצג על-ידי דגם ה-Durango (משנת 1998), שאליו בשנת 2007 נוסף ה-Nitro הקומפקטי. מקום ה-Interpid משנת 2006 תופס הסדאן דודג' Charger וגם הרב-שימושי שהופיע שנה לפני, ה-דודג' Magnum על אותו הבסיס, שנמכר באירופה כ-Chrysler 300 Touring. משנת 2006 יוצא גם ה-דודג' Caliber הקומפקטי שהחליף את Neon.

דודג' Stealth – האח התאום של הקופה היפני Mitsubishi GTO (הוא גם – 3000GT).

אתרים מומלצים: למעונינים למחזר משכנתא | אבטחת מידע באינטרנט | מבצעים לתלמידים

בהתאם לאסטרטגיה החדשה של התאגיד חברת דודג' הפסיקה להיות אמריקנית למהדרין. מכירות רשמיות של דודג' החלו גם באירופה. בחיפוש יציאה מהמשבר שבו נמצאת כל תעשיית הרכב האמריקנית בכלל והתאגיד Chrysler בפרט, דודג' שוב מהמר על המהירות ומשתמש בדגמים של ה-muscle cars האגדיים שלו. העדות לכך – העיקרון שהופיע בשנת 2006 – דודג' Challenger, שחוזר בעיצובו על ה-Challenger הפלאסי של שנות ה-70. דגם זה מתכונן לייצור החל משנת 2008.